מהמערכת

האתר נפתח לחומרים חדשים החל מ -1/12/2011 

האתר ייסגר ב 31/12/2011 עד 1/12/2012

 אפשר להיכנס ללשוניות למעלה לצפייה בדיוקנאות של שנים קודמות 

מרכז המערכת עופר בור

הוצאת "פועם" - נוסד בדצמבר 2009

שושנה כהן -יפו

כבשים הרות רועות

צליל חליל מרומם

עשב, שיבולים, קוצים

שיח אלוהים 

אדמה שטרם טבלה בדם

               

שה נולד

סרוג בעצב ובעשן

מתנה שלוחה

בטרם נתגלתה

עוולת החרב המונפת

וכבחלום

עולת עוללים מוקרבת

למת החי

לנחמה

טבועה בדם האדמה

ולא ידע כי נוחם

כי נחלצתי

טיפסתי, נאחזתי,

הגחתי

והשרשתי 

רות גזית-ארגוב

תִּיק

קָנִיתִי לִי תִּיק גָּדוֹל

לְהַעְתִּיק אֵלָיו תְּשׁוּקוֹת

עוֹדְפוֹת

כָּךְ זֶה תָּמִיד מַתְחִיל:

בְּתִקְוָה

שֶׁהַתִּיק יָכִיל

חֲלוֹמוֹת שֶׁאֲנִי מְסֻגְּנֶנֶת

חוֹצָה רְחוֹבוֹת וּמַעֲלִיוֹת

בַּחֲלִיפוֹת

מִתְאָרֶכֶת בַּחֲלוֹנוֹת הָרַאֲוָה

בִּצְלָלִית דַקָּה,

קָשֶׁה לְהַתִּיק מִמֶּנִי עַיִּן:

אֲנִי הַנַּעֲרָה הַנְּכוֹנָה

וְכָל הַפְּחָדִים אֲרוּזִים

Comme il faut*

* "קוֹם אִיל פוֹ" בְּצָרְפָתִית: כַּהֲלָכָה, כָּרָאוּי, כְּמוֹ שֶׁצָרִיךְ, ושמה של רשת חנויות אופנה.

עפרה קליגר

זוית נכונה

הסתחררו בי ארבעים גלגלי חמה

ולא תמיד עמדתי בזוית נכונה

לקבל את קרני האור;

כאלו בקשתי קשת אפלה

על פני מעגל החמה

לחקור.

פעמים הובהלתי לתפוס עמדה

בזוית נכונה

לקדם ראשונה את קרני החמה

והוכיתי בסנוורים.

מסתחררים בי גלגלי חמה

לשוא

מבקשת

זוית נכונה.

עופר בור

לֹא תָּמִיד אֲנִי זוֹכֵר אֶת הַתַּאֲרִיךְ

אָז אֲנִי מַבִּיט בַּלּוּחַ –

חֲמִישִׁי בְּדֵצֶמְבֶּר אַלְפַּיִם וְתֵשַׁע

כְּשֶׁהָיִיתִי בֵּן שְׁלֹשִׁים

דִּמְיַנְתִּי אֶת מִישׁוֹרֵי הַשָּׁנִים הָאֵלּוּ

שֶׁאַחֲרַי שְׁנַת אַלְפַּיִם

נִּפְרָשִׂים עַד לָאֹפֶק

הַיּוֹם אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁגַּם לַמִּישׁוֹר הַגָּדוֹל יֵשׁ  סוֹף 

בְּדֶרֶךְ כְּלָל אֲנִי לֹא מַבִּיט אֲחוֹרָה

אֶל הַדֶּרֶךְ שֶׁעָבַרְתִּי

קְצָת פּוֹחֵד לְהַכִּיר בְּאָרְכָּהּ וּבְשֶׁאֶרִיתָהּ הַמִּתְקַצֶּרֶת

אֲנִי עוֹד מְצַפֶּה 

לְקִיּוּמָהּ שֶׁל הַהַבְטָחָה הַגְּדוֹלָה  הַמַּמְתִּינָה בַּהֶמְשֵׁךְ.

הַקַּרְקַע עוֹד מְכֻסָּה עֶשֶׂב רַךְ,

וְאַחֲרֵי הַחֹרֶף הַזֶּה יָבוֹאוּ עוֹד לְפָחוֹת אָבִיב אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם.

זֶה צָרִיךְ לְהַסְפִּיק.

נורית פרי

מְנִיפָה יָדַיִים בְּחִיוּך גֵּאֶה

מַרְכִּינָה ראֹשָׁה

לְאַפְשֵׁר לְמֵדַלְיַית  הַזָּהָב

לְהִיכָּרֵך סְבִיבָה

לְעַטֵּר אֶת חָזָה .

הַשְּׁרִירִים רוֹעֲדִים

זֵיעָה נִקְוֵוית

בְּשִׁיפּוּלֵי פִּיהָ       

כּוּלָם מוֹחָאים כַּף

צוֹעֲקִים הֵידָד

וְהַכָּרוֹז מְבַשֵּׂר בְּקוֹל גָּדוֹל:

בַּמַּקוֹם הָרִאשׁוֹן

אֲלוּפַת הַפְּרִידוֹת!

עַל מַדְרְגוֹת הַמְּנַצְחִים

טל שגיב

דְּיוֹקָן עַצְמִי

28 בְּדֵצֶמְבֶּר, 2009.

טווה מגרגירי זָהָב

מַפּוֹת כּוֹכָבִים

סבכי הַצָּלָה

לְטַפֵּס בָּהֶם, להיאחז

לְהִנָּשֵׂא אֶל עַל

וְשׁוּב, בְּאֶצְבָּעוֹת זבות דָּם

מַפְעִילָה אֵת מֵמִיר הַחֲלוֹמוֹת

וּפוֹרֶמֶת קְשָׁרִים.

29 בדצמבר, 2009.

גְּזֹר שְׂעָרִי הָאָרֹךְ

וּצְרוֹר לְמַזְכֶּרֶת.

עוֹד תַּלְתַּל, וְעוֹד אֶחָד –

כֹּחִי אֵין-סוֹפִי

אַכֶּה וְאַכֶּה אֶת לִבִּי

עַד שֶׁיַּחְסִיר פְּעִימָה

אֲנִי מְשַׁסֶּפֶת דַּקּוֹת

בֵּין חֻקִּים שְׁקוּפִים

וּגְדֵלָה

מִקְרָב לִקְרָב

30 בדצמבר, 2009.

אֲנִי טווה, וטווה

וְהַמַּחַט הַטּוֹבָה

בּוֹהֶקֶת לְבָנָה.

מָתַי אוכל לגעת

וּלְדַמֵּם. לְוַאי אֲדַמֵּם

אקיז מִגִּבְעוֹלִי וְרָדִים

שכותרתם כְּחֻלָה.

31 בדצמבר, 2009.

פניי פִּסּוֹת גזורות

צָפוֹת

חמקמקות

יונה מוסט

עושה לי טוב
בשמונה וחצי בבוקר
לראות
שתי נשים מפטפטות
ערבית,
גבר זיפי - ספק יהודי
ואתיופית במטפחת
עם קעקועי-צואר דהויים
במעלית
לקומה השלישית
אל הסניף המקומי
של ביטוח לאומי,
אני לא לבד. 

חווי קאסוטו

אנטיתזה:

לא אשת
גם לא חיל

לא מקודשת
גם לא קדשה

רק אשה-

תועה בתהיות
תוהה על טעויות
אוהבת
נוגעת
מקרבת.

ורדה פלץ

היא היתה

ארוך

ודק

כהה ושעירה

חצתה בחיבלולי חיים רצתה

להיות אייקון האייקונים,

אבל האמבולנס הבליח

ושרף לה את כל הפריים.

זהו שיר תצלום נפש המחשבה

מחשבת נפש

הכאוס הקוסמי שלה

קיום היקום

פרפר מחשבותיה.

אצלה יש ריקושטים של שתן

מחשבות שמאיצות לרגשות שמזליפות

את ממטרת מיצי המוח

נתקלת באלרגיית האנרגיה

באנרגיית האלרגיה.

"את צריכה להיות בן- אדם"

כך אבא תמיד נהם נאם.

ואלי בא שוטר

בדרגת קצין המחשבה שקבע

"כן את לא מלוכלכה"

אך יש וקסדת פניה מקרקפת לה מחשבות

*פרפורציות הפלים של חייה מרצדות

בשולי כביש,עלי דרך:

אדום לבן,לבן אדום,

גוררת סיפור עתיק יום.

**"והוא אלי וחי גואלי

וצור חבלי בעת צרה

והוא ניסי ומנוס לי

מנת כוסי ביום אקרא."

    *חרירים בצידיי סרט הפלים     **מתוך תפילת השחר 

דב ביתן

אופטימזמוז

היום 22 בדצמבר 2009
אתמול היה היום הקצר ביותר בשנה.
מהיום, מאריכים ימי.

אווה מורסיאנו

הִגַּעַתְּ אֵלַי

 לְחַדְרֵי חַדַרַיי

הֵרַמְתְּ אוֹתִי עַל כִּסֵּא מוּל כָּל הָאוֹרְחִים

שַׂמְתְּ לִי מַרְאָה מוּל הַפָּנִים

וְאָמַרְתְּ,תִּרְאִי כַּמָּה שֶׁאַתְּ מְעַנְיֶנֶת

מֵהַצַּד הַזֶּה אַתְּ שְׁקֵטָה

מֵהַצַּד הַזֶּה אֶת סוֹעֶרֶת

מַרְאָה מַרְאָה שֶׁעַל הַקִּיר

מִי יוֹתֵר יָפֶה

הַצַּד הַכֵּהֶה אוֹ הַצַּד הַבָּהִיר?

עֲשִׂירִי בְּדֵצֶמְבֶּר אַלְפַּיִם וְתֵשַׁע

אֲנִי עוֹמֶדֶת מוּל דְּיוֹקָנִי

מַחֲלִיטָה לְהֵעָלֵם בֵּין הַצְּבָעִים

לֹא עוֹד כִּסְאוֹת

לֹא עוֹד אוֹרְחִים.

רַק פִּנָּה קְטַנָּה בַּגָּלִיל

וְסֵפֶר שִׁירִים.

אביה עוזני

אביה עוזני

רִישׁוּם דְיוֹקְנָאוֹת

הוּא מְלָאכָה מְפָרֶכֶת.

תְּחִילָּתו בִּטְיוֹטוֹת כְּבֵדוֹת פֶּחָם

מַטְלִית אֲפֹרָה וְקַוִּים שֶׁנִמְחֲקוּ שׁוּב וְשׁוּב.

הֶחְמַצְתִי שִׁעוּרִים אֵלֶּה בְּיַלְדוּתִי.

עַכְשָׁו בָּא הַזְמַן לְתַרְגֵּל ּאָמָּנוּת עַתִּיקָה,

פַּעַם, הַמוֹרָה שֶׁלִי לְאָמָּנוּת מַסְבִּירָה,

לֹא הָיְתָה  דֶּרֶךְ אַחֶרֶת

לְהַנְצִיחַ אֶת קִיוּמְךָ.

זֶה לֹא מְאֻחָר,

אוֹמֶרֶת הַמוֹרָה שֶׁלִי,

לִלְמוֹד

פְּרוֹפּוֹרְצְיָה,

פֶּרְסְפֶּקְטִיבָה,

קוֹמְפּוֹזִיצְיָה,

לִתְפּוֹס אֶת הַמִתְוֶה,

לִתְפּוֹס אֶת הַנְשָׁמָה.

(רוֹשֶׁמֶת אֶת דְמוּתִי,שׁוּב וְשׁוּב.

הַנְיָר סוֹבֵל הַכֹּל.

דְיוֹקָנִי אֵינוֹ סוֹבֵל,

אֲנִי מוֹחֶקֶת בְּקַלּוֹת

חָלָל מְעָרוֹת הַאַף,

אֲרֻבּוֹת הַעֵינַיִם

נוֹזְלֵי הַנְשָׁמָה.

הַרִישׁוּּם דֵי מְעַנְיֵן

גַם אִם הַמַטָּרָה עוֹד רְחוֹקָה

הַמוֹרָה שֶׁלִי מַמָּשׁ לֹא מְרוּצָה.

אֵינִי קוֹבֶלֶת עַל דְיוֹקָנִי הַבִּלְתִּי מְדוּיָק

הוּא אֵינוֹ סִימֶטְרִי,

הוּא שָׁטוּחַ בַּאַף.

מְחוּדָד בַּאוּנָה הַשְׁמָאלִית,

מִתְרוֹמֵם בְעֲוִית

בַּזָוִית הַמְרִירָה

שֶׁל הַפֶּה

הַשׁוֹתֵק

וְאֵינֶנּוּ יָכוֹל

לוֹמַר לִי לַחְדֹּל.)

הַגָּרוּעַ בְּיוֹתֵר הִינו הַשִׁרְבּוּט,

אוֹמֶרֶת הַמוֹרָה שֶׁלִי לְאָמָּנוּת

הִיא אֵינָה מְרוּצָה,

הִיא אֵינָה מְכַנָה זֹאת אָמָּנוּת,

זוֹ רָמַאוּת, לְדַעְתָּה

אֵיךְ הִיא מְעִיזָה

לָגַעַת אֶצְלִי בְּדְיוֹקָן הַנְשָׁמָה.

אֲנִי מוֹחֶקֶת אֶת הַמִילִים הַנְכוֹנוֹת,

אֶת הַחוּקִים,

אֲנִי מְצַיֶּרֶת אֲנָשִׁים חֲדָשִׁים.

אֵין מִי שֶׁיָגִיד לִי לַחְדֹל,

גַם לֹא הַמוֹרָה

כְּבָר לֹא הַמוֹרָה

שֶׁלִי.

צִיוּר דְיוֹקְנָאוֹת הוּא עֲבוֹדָה מְפָרֶכֶת.

אָמָּנוּת עַתִּיקָה.

טוֹב שֶׁנּוֹלַדְתִּי לְעִדָּן אַחֵר

וְיֵש בְּיָדִי

אֶפְשָׁרֻיּוֹת אֲחֵרוֹת

לְהַנְצִיחַ אֶת קִיּוּמִי.

_