דְּיוֹקָן עַצְמִי
28 בְּדֵצֶמְבֶּר, 2009.
טווה מגרגירי זָהָב
מַפּוֹת כּוֹכָבִים
סבכי הַצָּלָה
לְטַפֵּס בָּהֶם, להיאחז
לְהִנָּשֵׂא אֶל עַל
וְשׁוּב, בְּאֶצְבָּעוֹת זבות דָּם
מַפְעִילָה אֵת מֵמִיר הַחֲלוֹמוֹת
וּפוֹרֶמֶת קְשָׁרִים.
29 בדצמבר, 2009.
גְּזֹר שְׂעָרִי הָאָרֹךְ
וּצְרוֹר לְמַזְכֶּרֶת.
עוֹד תַּלְתַּל, וְעוֹד אֶחָד –
כֹּחִי אֵין-סוֹפִי
אַכֶּה וְאַכֶּה אֶת לִבִּי
עַד שֶׁיַּחְסִיר פְּעִימָה
אֲנִי מְשַׁסֶּפֶת דַּקּוֹת
בֵּין חֻקִּים שְׁקוּפִים
וּגְדֵלָה
מִקְרָב לִקְרָב
30 בדצמבר, 2009.
אֲנִי טווה, וטווה
וְהַמַּחַט הַטּוֹבָה
בּוֹהֶקֶת לְבָנָה.
מָתַי אוכל לגעת
וּלְדַמֵּם. לְוַאי אֲדַמֵּם
אקיז מִגִּבְעוֹלִי וְרָדִים
שכותרתם כְּחֻלָה.
31 בדצמבר, 2009.
פניי פִּסּוֹת גזורות
צָפוֹת
חמקמקות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה