עכשיו, כשאין מחר
רק עכשיו ארוך מאוד
שצופה בי מכיסאו הרם
מלא תוכחה –
ארדוף אחר אמת יקרה
של ילדות קדמונית בפלנטה שטוחה
ללא אותיות סותמות עורקים
ללא עננים סותמי פיות
אמ-ת שטיפלה בכפפות שקופות
של תשוקה –
בשלווה, כבת-אלמוות
אני מתירה את בגדיי המשומשים
מטהרת מחשבות בבריכה הקדושה
ובכיכר העיר, מול קהל מסכות
עוצמת עיניי, וקוראת לה
קוראת לי
בואי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה